פסק-דין בתיק ע"פ 10960/03

השופט א' א' לוי:

1.        מבוא

           המערערים, משה יצחק (להלן: "משה"), אברהם חסון (להלן: "אברהם") ועופר חסון (להלן: "עופר"), הורשעו בבית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה לשם כליאה, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות וכליאת שווא. משה הורשע גם בעבירות שוד, אינוס, מעשה סדום, והחזקת נשק שלא כדין. גם אברהם הורשע בעבירת שוד, וביחד עם עופר הורשעו השניים בעבירות נוספות - חטיפה למעשה זנות והבאת אדם לעיסוק בזנות.

           בעקבות הרשעתם נדון משה ל-15 שנות מאסר, אברהם ל-10 שנות מאסר, ועל עופר הושתו 9 שנות מאסר.

           בערעורים שבפנינו משיגים המערערים כנגד הרשעתם, ולחלופין, כנגד העונש.

2.        האישום

           על פי גרסת המשיבה, כפי שהובאה באישום הראשון שבכתב האישום, העסיקו אברהם ועופר במהלך השנים 2001 עד 2002 נשים בזנות. בחודש אפריל 2002 הם קשרו עם נאשם אחר בפרשה זו, שלום ביטון (להלן: "שלום"), להזמין אישה העוסקת בזנות לבית מלון במטרה לחטוף אותה. בעקבות כך הזמינו שלום ואברהם חדר בבית מלון בבת-ים, ובעוד האחרון מקיים יחסי מין עם אותה אישה (להלן: "אולגה"), הסתתר שלום בארון הנמצא בתוך בחדר. לבסוף, יצא שלום מהארון וביחד עם שותפו הם נטלו את תיקה של אולגה ורוקנוהו מתוכנו, ולאחר מכן הסיעו את אולגה לתחנת דלק סמוכה, שם המתין להם עופר ברכבו, והחבורה המשיכה בדרכה לירושלים כשאולגה מבוהלת ובוכה. מכאן, ובמשך כשלושה שבועות, כפו אברהם ועופר את אולגה לעסוק בזנות.

3.        לטענת המשיבה, חש שלום מקופח מכך שלא שותף ברווחים שהפיקו אברהם ועופר מהעסקתה של אולגה בזנות, ועל כן החליט לחטוף אותה מידיהם ולשדוד אותם. שלום שיתף את משה בסוד תוכניתו, והם צירפו אליהם אדם נוסף - סלים ערביד (להלן: "סלים"). השלושה הגיעו לביתו של עופר בירושלים, ומשה וסלים הכו אותו תוך שהם דורשים ממנו לשלם להם כספים ולמסור היכן מצויה אולגה. אברהם ועופר נתנו לתוקפיהם סכום של 4,000 ש"ח, ובעת שמשה הסיע את אברהם כדי להביא סכום נוסף של 10,000 ש"ח, הצליח אברהם להימלט ולהזעיק את המשטרה. לבסוף, אילצו שלום וסלים את אולגה לנסוע עמם, ואליהם הצטרף משה שהמתין בתחנת דלק סמוכה (אישום שני).

4.        בהמשך, הציע משה לאנשים שונים לקנות את אולגה, ומשנואש מכך הציע אותה לאברהם ועופר כדי שיעסיקוה. אלה האחרונים נתנו את הסכמתם לכך, ואף התחייבו לשלם תמורתה סכום של 5,000 ש"ח, ולשתף את משה ברווחים שיתקבלו מהעסקתה (אישום שלישי). עוד נטען, כי מאז נחטפה אולגה מידיהם של אברהם ועופר ועד שהוחזרה להם, היא הוחזקה על ידי משה בדירתו ברמלה, שם כפה עליה מערער זה את עצמו, וביצע בה עבירות מין רבות אשר כללו אינוס ומעשי סדום (אישום רביעי). לבסוף נטען, כי בחיפוש שנערך בביתו של משה ברמלה, נמצא שהוא מחזיק באקדח, שתי מחסניות וכדורים שלא כדין (אישום חמישי).

5.        הערעור כנגד ההרשעה

           שניים הם האדנים עליהם נשענת הרשעתם של המערערים: עדותם של אולגה וסלים.

           אולגה היא אזרחית רוסיה, שהגיעה לישראל תוך שימוש במסמכים מזויפים, כדי לעסוק בזנות. על רקע זה ניתן להבין גם את המצוקה בה היתה נתונה ואת חששה לפנות למשטרת ישראל, חרף התלאות שהיו מנת חלקה כאשר הפכה לכדור משחק בידיהם של סוחרים בבני-אדם. עם זאת, נראה כי אף שנחטפה על ידי אברהם ועופר, יחסם של אלה אליה היה טוב, ועל כן, כאשר גברה על חששותיה והתייצבה לראשונה במשטרה כדי להתלונן ולספר את הקורות אותה, היא נעתרה לבקשתם של אברהם ועופר שלא לחשוף את פרשת חטיפתה הראשונה על ידם. אולם, לבסוף גוללה אולגה בפני החוקרים את הפרשה כולה, והערכאה הראשונה, לה היה היתרון להתרשם באופן ישיר ובלתי-אמצעי מהעדים המופיעים בפניה, קבעה כי גרסתה של אולגה ראויה לאמון, ובלשונה:

"עדותה של אולגה, כנה ואמינה. אולגה העידה בשטף ובהתרגשות. היא תיארה את האירועים באופן כרונולוגי ומפורט. מדי פעם, מיררה בבכי ... ונאלצה לשתות מים כדי להירגע. ניכר היה שהיא משתדלת לדייק בדבריה ולא להגזים. היא הדגישה, כי לאחר החטיפה יחסם של [אברהם ועופר] היה טוב ודיברה בשבחם, כן ציינה כי [סלים] לא נגע בה ולא עשה לה דבר" (עמ' 10 להכרעת הדין).

"... אנו סבורים, כי התנהגותה האמורה של אולגה ובכללה היענות לבקשת [אברהם ועופר] לא להעיד על חלקם בחטיפתה, ולומר כי הייתה עדה לתקיפתם וכן אי-גילוי שמה האמיתי, איננה בלתי מוסברת ... ואין בה כדי לערער את אמינותה. השתכנענו כי אולגה העידה אמת, תיארה את שאירע בדייקנות ובפירוט וידעה לאבחן בין הנאשמים השונים ומעשיהם" (עמוד 11 להכרעת הדין).

6.        גרסתה של אולגה לא שימשה ראיה יחידה כנגד המערערים, וכאמור הרשעתם ניצבת על אדן נוסף - עדותו של סלים. הוא נקרא להעיד מטעם המשיבה לאחר שנשפט על חלקו בפרשה והחל לשאת בעונשו. בית המשפט המחוזי התרשם כי סלים עשה מאמץ במהלך עדותו לסייע בהגנתו של משה, והתרשמות זו מקורה ב"שכחה" שתקפה את העד שעה שנתבקש לחזור על פרטים מפלילים אותם מסר בחקירתו. בעקבות כך, הוכרז סלים כעד-עוין, ובית המשפט החליט בסופו של יום להעדיף את הגרסה שמסר העד במשטרה, בעיקר משום שזו משתלבת היטב בגרסתה של אולגה.

           סלים תיאר את נסיעתו בחברתם של שלום ומשה לירושלים, את תקיפתם של אברהם ועופר על ידי משה, ומשאלה ביקשו להגיב, התערב סלים עצמו והכה אותם. כמו כן, אישר סלים בעדותו את גרסתה של אולגה לפיה לאחר שנחטפה בשנית הובלה לבית מלון בבת-ים, ובהמשך הוצעה לקונים בחיפה, עד שלבסוף חזר משה והציעה לאברהם ועופר. על גרסה זו של סלים אמר בית המשפט המחוזי את אלה:

"הודעתו של [סלים] במשטרה סדורה ומפורטת. היא מתארת באופן שוטף וכרונולוגי את האירועים. היא עולה בקנה אחד עם עדותה המשכנעת של אולגה. בעדותו בבית המשפט ניסה כאמור [שלום] לחזור בו מחלק מהדברים, אך בחקירתו הנגדית בידי בא-כוח המאשימה, חזר ואמר כי דבריו במשטרה היו דברי אמת, התרשמנו כי גרסתו המאוחרת של נאשם 3 היא גרסה מאוחרת, משופצת ובלתי מהימנה שהוצאה כדי לרצות את [משה] ולנסות למזער את 'הנזק' מהודעתו במשטרה. מטעמים אלה סבורים אנו כי יש להעדיף את גרסת [סלים] במשטרה ולדחות את דבריו בבית המשפט ככל שאינם מתיישבים עמה" (עמ' 16 להכרעת הדין).

7.        החלטתו של בית המשפט המחוזי לתת אמון בעדותה של אולגה, ובדברים שנרשמו מפיו של סלים במהלך חקירתו, היא הכרעה שבעובדה, וגם לאחר שבחנתי, וחזרתי ובחנתי את הכרעת הדין וטענות באי-כוח המערערים, לא מצאתי כי הוכחה עילה להתערבותנו. אדרבא, נדמה כי גם בעדותם של המערערים עצמם יש יותר מאשר חיזוק לגרסתה של אולגה. כך לדוגמה היא עדותו של משה, אשר אישר את נסיעתו לירושלים למפגש עם אברהם ועופר, וכן שבאותו מפגש נאלץ היה להכות את אברהם. עם זאת, טען משה, כי מטרת הנסיעה היתה לגבות חוב שאברהם ועופר היו חייבים לשלום, והוא כלל לא ידע כי מטרת חברו היתה לחטוף את אולגה. גרסה זו לא קנתה אחיזה בלב השופטים המלומדים של בית משפט קמא, וכיצד ניתן היה לסבור אחרת, לנוכח העובדה שאולגה נותרה בחזקתו של משה, ובימים הבאים הוא אף הציע אותה לאחרים לקנותה ממנו. לאותה מסקנה מובילה גם העובדה שמשה ראה את עצמו חופשי לעשות באולגה ככל העולה על רוחו, ובכלל זה גם ביצוען של עבירות מין רבות בגופה. להשקפתי, נסיבות אלה מצביעות על משה כמי שהיה מעורב, אם לא לומר הגורם הפעיל והעיקרי, בחטיפתה של אולגה, ומכאן, ובניגוד להשקפת בא-כוחו המלומד של מערער זה, עו"ד קיסרי, סבורני כי הרשעתו בדין יסודה.

8.        גם בעדותו של אברהם כלולים פרטים רבים המסלקים כל ספק בדבר חלקו בפרשה. הוא אישר את קיום מפגשו הראשון עם אולגה בבת-ים, אף שטען כי המתלוננת נסעה עמם מרצונה לאחר ששוכנעה לעבוד בזנות עבור עופר. הוא גם אישר את המפגש האלים עם משה, שלום וסלים, וכן את ההצעה החוזרת להעסיק את אולגה, הצעה שנעתר לה, אף שטען כי עשה זאת רק כדי לחלצה מידיהם של אלה שהחזיקו בה עד אז. גרסה דומה נשמעה גם מפיו של עופר, ועל כן לא נותר לי אלא לחזור על מה שכבר הבהרתי, כי בהרשעתם של המערערים כולם, לא נפל פגם באשר בפני בית המשפט הונח מארג של ראיות שבמרכזו עדותה של אולגה, ומשתלבים בה היטב גם גרסותיהם של סלים והמערערים, אף שהאחרונים עשו הכול כדי למזער את חלקם בפרשה ולהעביר את נטל האשם לאחרים.